נקמה - טהאה מוחמד עלי - إنتقام - طه محمد علي

July 15, 2018

טאהא מוחמד עלי (1931-2011) "משורר שבא אל השירה עם שפת החיים" כפי שמתארו המשורר הסורי נורי אל ג'ראח. בשירתו ובאופן שבו הוא מפתיע בשימוש הייחודי במסמנים, אינו דומה לאף אחד אחר. הוגלה יחד עם בני משפחתו מכפרו ספוריה שהושמד ב 1948. התגורר לאחר מכן בנצרת, העיר שבה חי ויצר. הסינגולריות שלו כוללת את האופן הייחודי שבו הוא נשא את חווית האובדן שעבר בעקבות ה"נכבה", ועשה אתה, כשהוא מקפיד בבחירותיו – הן בחייו והן ביצירתו- להישאר בצדם של ערכי החיים ולהכריע בעדם. שיריו תורגמו לעברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית וסינית. הצעתי לחברי המערכת של פולמוס לפרסם אחד משיריו שמובא כאן ונוגע לנושאו של הגיליון הנוכחי. (ח'ליל סבית) .

طه محمد علي (1931-2011) "شاعر يأتي إلى الشعر بلغة الحياة" كما يصفه الشاعر السوري نوري الجرّاح. لا يشبه في شعره ولا في النحو الخاص والمفاجئ لاستخدامه المفردات، أي أحد سواه. هُجّر مع أبناء عائلته من بلدته صفورية التي دمرت في عام 1948 وأقام في الناصرة من بعدها حيث عاش وأنتج. فرادته تنطوي على الشكل الخاص الذي حمل وعايش معه طه تجربة الفقدان التي أنتجتها النكبة، محافظا في خياراته على الرغم من ذلك – في انتاجه الشعري وفي جياته – ان يبقى ملتزما بقيم الحياة ومنتصرا لها. ترجمت اشعاره للعبرية، الإنجليزية، الفرنسية، الاسبانية، الألمانية والصينية. اقترحت على طاقم تحرير "بولموس" نشر هذه القصيدة من شعره والتي ترتبط بموضوع العدد. (خليل سبيت)

נקמה / טאהא מוחמד עלי

מערבית: אנטון שמאס

לִפְעָמִים

מִתְחַשֵּׁק לִי לְהַזְמִין לְדוּ-קְרָב אֶת הָאִישׁ שֶׁרָצַח אֶת אָבִי וְהָרַס אֶת בֵּיתִי וְשִׁלֵּחַ אוֹתִי עֵירֹם וְעֶרְיָה לְכָל הָרוּחוֹת שֶׁל עוֹלַם הַבְּרִיּוֹת הַצַּר. שֶׁאִם יַהַרְגֵנִי וּמָצָאתִי מְנוּחָה נְכוֹנָה וְאִם אֲחַסְּלֵהוּ מָצָאתִי נְקָמָה.

אֲבָל… אִם יִתְגַּלֶּה לִי בְּמַּהֲלָךְ הַדּוּ-קְרָב שֶׁיֵּשׁ לִירִיבִי אִמָּא שֶׁמַּמְתִּינָה לוֹ אוֹ אַבָּא שֶׁמַּנִּיחַ אֶת כַּף יְמִינוֹ עַל כִּבְרַת הַלֵּב בְּחָזֵהוּ בְּכָל פַּעַם שֶׁהַבֵּן שֶׁלּוֹ מְאַחֵר אֲפִלּוּ רֶבַע שָׁעָה מֵעֵבֶר לְמוֹעֵד שׁוּבוֹ – אוֹ אָז לֹא אֲהַרְגֵהוּ אִם הִכְנַעְתִּי אוֹתוֹ.

זֹאת וְעוֹד… לֹא אֲחַסְּלֵהוּ אִם יִתְבָּרֵר לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת שֶׁנּוֹטִים לוֹ אַהֲבָה וּמִתְגַּעְגְּעִים עָלָיו בְּלִי הֶרֶף; אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה הַשָּׂשָׂה לִקְרָאתוֹ וִילָדִים שֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים כְּשֶׁהוּא נֶעֱדָר וּשְׂמֵחִים בַּמַּתָּנוֹת שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִידִים וּקְרוֹבִים שְׁכֵנִים וּמַכָּרִים חֲבֵרִים לְתָא-הַמַּעֲצָר שֻׁתָּפִים לַחֶדֶר בְּבֵית-הַחוֹלִים רֵעִים לְסַפְסַל-הַלִּמּוּדִים – שֶׁמִּתְעַנְיְנִים בְּמַעֲשָׂיו וּמַקְפִּידִים לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם.

אֲבָל אִם יִהְיֶה עֲרִירִי כְּרוּת עֵץ-מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵין לוֹ לֹא אִמָּא וְלֹא אַבָּא לֹא אַחִים וְלֹא אֲחָיוֹת לֹא אִשָּׁה וְלֹא יְלָדִים בְּלִי חֲבֵרִים וּקְרוֹבִים וּשְׁכֵנִים בְּלִי מַכָּרִים בְּלִי רֵעַ אוֹ עָמִית, בְּלִי יָדִיד לִרְפוּאָה… לֹא אוֹסִיף לִמְצוּקַת עֲרִירוּתוֹ לֹא יִסּוּרֵי גְוִיעָה וְלֹא עֶצֶב כִּלָּיוֹן. רַק בָּזֹאת אֶסְתַּפֵּק: אַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ כְּשֶׁאֶתָּקֵל בּוֹ בָּרְחוֹב וַאֲשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי שֶׁהִתְעַלְּמוּת, בִּפְנֵי עַצְמָהּ, גַּם הִיא סוּג שֶׁל נְקָמָה.

إنتقام

أحيانًا

أتمنّى أن أُبارز

الشخص الذي

قتل والدي

وهدم بيتنا

فشرّدني

في بلاد الناس

الضّيّقة

فإذا قتلني

أكون قد إرتحت

وإن أجهزتُ عليه