- ביום שלישי התשעה בינואר 2024 התקיים בג'יאפ (החברה הישראלית לפסיכואנליזה באסכולה הלאקאניאנית החדשה) ערב שיח תחת הכותרת "מלחמה למה?", בהשתתפות חליל סבית', מרקו מאואס ורענן קולקה, ובהנחיית חמוטל שפירא.
- רענן קולקה, פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי מנחה, חבר מן המניין בחברה הפסיכואנליטית בישראל ובאיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות, מי שהקים בעיר לוד ביחד עם עמיתיו תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית הנקראת 'רוח אדם', המשלבת בין פסיכולוגיית העצמי לבין בודהיזם, הציע שהפנייה העממית אל הערבים תושבי הארץ שבין הירדן לים כאל בני-דודים, יסודה בהכחשה של עובדת היותם של ישמעאל ויצחק אחים.
- מעבר לחוסר הדיוק המקראי, שכן יצחק וישמעאל היו רק אחים למחצה, הרי שבמקורות היהודים אין הרבה בשורות טובות ביחס לאחאוּת. פעם אחר פעם מתחוור מן הטקסטים המקראיים שיש דבר מה בהיות אחים שלאו דווקא מתיישב עם המסר המפייס והמרגיע, המתיימר להרעיף אהבה וקרבה שוחרות טוב. מסיפורי האחים – קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו – לא נפקדו ממקומן תוקפנות, תחרות, חמדה, קנאה ומוות. לעיתים קרובות, יש משהו המשחר לרע בקרבה האחאית. חברת האחים, נאמר אם כן, אינה ללא קשר לדחף המוות.
- בשנה האחרונה חזר השימוש הפוליטי בביטוי "אחים" אל אוצר המסמנים הישראלי. זה מקרוב היה ניסיון לבצע מהפכה משפטית, ובמהלכו, כפי הנראה במטרה לרכך את ההתנגדות של הצד שמנגד, השתמשו תומכי המהפכה בביטוי "אנשים אחים אנחנו". מתנגדי המהפכה, מצדם, לא טמנו ידם בצלחת והקימו את ארגון הדגל של המחאה – "אחים לנשק". אחים מכאן ואחים מכאן, ניצבו האחים משני צדי המתרס ואחוות האחים קנתה לה תהילה, דביקה, צמיגה וקורבנית. רק שאיפותיו הרצחניות של יחיא סינוואר מנעו, לעת עתה, את הגלישה של הפנטזיה על חברת האחים הישראלית לכדי מלחמת אחים, מסמן שגם מקומו לא נפקד מן השיח.
- החידוש של רענן קולקה, אם כן: לכונן חברת אחים, לא רק בין היהודים תושבי הארץ אלא גם בין יהודים וערבים.
- לחברת אחים כזו יש שם: מדינת כל אזרחיה. הפנטזיה שבבסיסה, כוללת כעין ניסיון למחוק את ההבדלים בין הלאומים החולקים את כברת הארץ הזו, מתוך מחשבה שאם רק נשכיל לערבב אותם אלה באלה, לבלול ,ללוש ולבחוש אותם זה בזה, תכון כאן מדינת מופת של זכויות אזרח, של חיה ותן לחיות, של שלום ושל אחווה; מדינה שלא תהיה מדינת לאום אלא מדינה אזרחית מנותקת מסממנים אתניים, שחוק השבות לא יהיה בה עוד לא שריר ולא נחוץ.
- במאמרו בהארץ מן השני למרץ 2023 ("הדמוקרטיה הישראלית: כרוניקה של מוות ידוע מראש" [1]), ניפץ פרופ' שלמה בן-עמי את הבועה הזו, ובצדק: "אלה שבתום לב מטיפים לשלטון אזרחי שוויוני בין הים לירדן (כמו הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, ויו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג) התברכו באופטימיות מעוררת קנאה בדבר טבע האדם ונדיבותן של תנועות לאומיות. זיגמונד פרויד טבע את הביטוי 'נרקיסיזם של ההבדלים הקטנים', אותו נרקיסיזם בדיוק שניפץ אוטופיות רב־לאומיות במקומות אחרים. אין לעניין הזה כל היתכנות. כאן? באזור הזה שבו מיעוטים מושמדים בגז וסונים ושיעים מנהלים מלחמת קיום ביניהם, והדמוקרטיה הרב־עדתית היחידה באזור, לבנון, קורסת אל תוך עצמה בחיזיון מעורר פלצות? מה שלא היה ניתן לקיים בקפריסין בין טורקים ליוונים, או במרחב של יוגוסלביה הישנה, שקרס לתוך אורגיות דמים ורצח עם שאירופה לא ידעה כדוגמתם מאז מלחמת העולם השנייה, אמור להתאפשר כאן על ידי שני לאומים בעלי נרטיבים אגוצנטריים וקורבניים כמו זה היהודי־ישראלי והפלסטיני־מוסלמי?".
- מדינת כל אזרחיה, שיש לכתֹב מדינת כל א(זר)חיה על שום הזרות המובנית, המובלעת והבלתי נמנעת, בין בני האדם, גם אלו המתיימרים להיות אחים, היא מתכון לאסון. זו תהיה הרפתקה מסוכנת שתסתיים בטבח, בשחיטה המונית. שוב, מלחמת א(זר)חים על מלא.
- מעבר לכל אלה, ישנה סיבה עמוקה יותר שבעטיה חברת האחים היא פנטזיה הנושאת קלקול מבני וזאת משום קיומו של הטאבו על גילוי העריות. איזה מקום יתפוס איסור מבני זה, שהוא חלק מטבע האדם, בחברה המכנה את עצמה חברת אחים? אם כולנו אחים זה לזה, מה יהיה על יחסי המין? על האהבה שנושאת איתה גם ביטויים ארוטיים גשמיים?
- מכאן שהדרישה, כדוגמת זו של קולקה, מבני ובנות הארץ לכונן ביניהם יחסי אחאוּת, מגלמת בתוכה דחיה לא-מודעת של המיניות.
- מכיוון שיחסי מין קורים כך או כך, שהלוא גם זהו טבע האדם, אזי בתביעה כזו לאחאוּת יש כעין דחיפה לפרווֶרטיזציה של החברה, שבה כל גילוי של מיניות יהיה למעשה, ברובד מסוים של הקיום, פסול, פגום או מוקצה בשל היותו פרוורטי.
- אפשר לתהות אם הקריאה "אחי" שקוראים חיילים, לא מגלמת אלא הגנה מפני המועקה ההומוסקסואלית שעשויה להופיע אצל גברים השוהים יחדיו בתנאי צבא; קריאה הפועלת כשריון לא-מודע מפני כל עשייה מינית שהי, בפנטזיה או במציאות הגשמית. תהייה דומה יש להעלות ביחס למושג "אח" בכנסייה הקתולית.
- בפרק 12 של "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" [2], כתב פרויד: "...השאיפות המיניות הישירות אינן עולות בקנה אחד עם מבנה ההמון. [...] שני היחידים שחברו זה לזה במטרה לממש את הסיפוק המיני מפגינים את התנגדותם לדחף העדרי, כלומר לאהבת ההמון, בבקשם להתבודד. ככל שהם מאוהבים יותר, כך הם מסתפקים זה בזה באופן מוחלט יותר. דחיית ההשפעה של ההמון מתבטאת כרגש הבושה. רגשי הקנאה העזים ביותר משמשים להגנה על האובייקט המיני הנבחר כנגד אפשרות של קשר קבוצתי שתביא להפחתת ערכו. [...] בקבוצות ההמון הגדולות והמלאכותיות, הכנסייה והצבא, אין מקום לנשים. קשרי האהבה בין גבר לאישה נותרים מחוץ לתחומיהן. גם במקרה של היווצרות המון מעורב הכולל גברים ונשים, ההבדל המיני אינו משחק כל תפקיד. בקושי יש טעם לשאול אם הליבידו המחזיק יחד את הפרטים בהמון הוא מהסוג ההומוסקסואלי או ההטרוסקסואלי, שכן לא קיימת בו הדיפרנציאציה המינית, ומאפיין מיוחד שלו היא ההתעלמות המוחלטת ממטרותיו של הארגון הגניטלי של הליבידו. השאיפות המיניות הישירות מאפשרות ליחיד הנטמע בהמון לשמור לעצמו פיסה של התנהלות אינדיבידואלית. כשהן הופכות חזקות במיוחד הן מפרקות כל מבנה של המון. לכנסייה הקתולית היו הסיבות הטובות ביותר להמליץ למאמיניה להימנע מנישואין ולכפות על כמריה את ההתנזרות המינית, אבל ההתאהבות דחפה לעיתים שכיחות גם את המאמינים האדוקים אל פתח היציאה מהכנסייה. אהבה לאישה מערערת באותו האופן גם את מבנה ההמון של הגזע, של הבידול הלאומי ושל ארגון המעמדות החברתיים, ובתוך כך מביאה לכלל מימושם של הישגים תרבותיים רמי חשיבות. הדעת נותנת שאהבה הומוסקסואלית הולמת הרבה יותר את קשרי ההמון גם כאשר היא מופיעה כשאיפה מינית לא מעוכבת. עובדה זו הינה משונה, והסברה יכול להובילנו למחוזות רחוקים".
- בסמינר 19, "או גרוע יותר..." [3], בשיעור מיום 19 ליוני 1972 אמר לאקאן ש"מה שנמצא במגמת עלייה, שאת ההשלכות האולטימטיביות שלו עדיין לא ראינו, ואשר נטוע בגוף, באחוות הגופים, היא גזענות". חברת האחים מסמנת לבטח את הנתיב לגזענות אבל גם את הנתיב לגרוע יותר. ראיה לכך אפשר למצוא בסמינר 7, "האתיקה של הפסיכואנליזה" [4], בשיעור מיום 25 למאי 1960, בו לאקאן מזכיר את הגרסא של ז'אן אנוי למחזה אנטיגונה [5] – הלוא היא האחות שחשה מחויבת לאחיה המת מתוקף צו האלים. הגרסא הזו למחזה, שהועלתה לראשונה בפריז ב-6 בפברואר 1944 במהלך הכיבוש הנאצי והופקה תחת הצנזורה הנאצית, מציגה עמדה דו-משמעית בנוגע לדחיית סמכות ולקבלתה. לאקאן מכנה את גיבורת המחזה בגרסא הזו "הפאשיסטית הקטנה אנטיגונה". אם כן, בנסיבות מסוימות, חברת האחים מסמנת לבטח את הנתיב לא רק לגזענות, אלא גם ל"המון" בלשונו של פרויד, קרי לפאשיזם.
- מכאן הסיבה שבגללה מוטב שהיחס בין כל תושבי הארץ שבין הירדן לים, יהיה יחס של בני-דודים, או אף של שכנים, ולא של אחים. גם לא אחים למחצה.
- שכנים או בני-דודים יכולים לקיים ביניהם את סוג היחסים שאחים לא יכולים לקיים, אשר פרויד מכנה "קשרי האהבה בין גבר לאישה"; סוג יחסים שמדינה דמוקרטית בריאה וחפצת חיים מתירה לאזרחיה לקיימם. טובה ויפה הרבה יותר מאשר מדינת אחים, היא מדינה שבה יוכלו גבר או אישה מן המחנות הפוליטיים המנוגדים ומן הלאומים השונים ללכת ברחוב יד ביד ללא חשש, להתחתן ולהקים משפחה.
- מול ביטויי הגזענות וההדרה ההולכים ונפוצים כאן, במקום לכונן את מדינת כל א(זר)חיה, עדיף לכונן כאן את מדינת כל אוהביה. לא במובן של 'ואהבת לרעך כמוך' השחוק, המסולף והבלתי ניתן למימוש, אלא במובן הפרוידיאני של 'מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים' ששיר השירים היטיב כה לסגנן.
מקורות:
1. https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-03-02/ty-article-opinion/.premium/00000186-a2ac-de2a-a1ee-a2bf85300000
2. ז.פרויד. פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני (1921). מבחר כתבים, ו'. הוצאת רסלינג (2009). תרגום: נועה קול.
3. J.Lacan. …Or Worse – The Seminar Of Jacques Lacan – Book XIX. Editor: Jacques-Alain Miller. Polity Press (2018). Translation: A.R.Price.
4. J.Lacan. The Ethics Of Psychoanalysis – The Seminar Of Jacques Lacan – Book VII. Editor: Jacques-Alain Miller. W.W.Norton & Company, INC(1992). Translation: Dennis Poter.
