1. אי-נחת בתרבות
למרות היתרונות הברורים שהיא מביאה איתה עבור בני האדם, גובה מהם התרבות את מחיר החופש המוחלט. בני האדם משלמים בעבור חלקם בציוויליזציה, טען זיגמונד פרויד בחיבורו משנת 1930, "אי-נחת בתרבות" [1].ויתור על דחפים, הקרבת מידה מהאושר וכניעה לתחושת אשמה, הם שמביאים לתחושה הכרונית של אי-נחת. בכל מעשה שהיה בו מן המועיל לאדם על-ידי כך שגונן עליו מפני כוחות-הטבע ועשה את הארץ למשרתת צרכיו, אמר פרויד, שכלל האדם את אברי עצמו, סילק את גבולות תפקודם, הלך והתקרב להשגת האידיאל שהתגלם באליו וכמעט שנעשה לאל בעצמו. ולמרות שלא השיג את האידיאל האלוהי, כתב, עם הישגיו הטכנולוגיים והמדעיים נעשה האדם לכעין אל-תותבת. מה שכן, דורות רחוקים, הוא ניבא, עוד יביאו מפעלי-התקדמות חדשים וגדולים, שלא ניתן לדמיין ויעשו את האדם דומה אף יותר לאלוהים. היום נראה שאנו עומדים בסיפה של התגשמות יתרה של החזון הפרוידיאני ואם לא די בכך, נראה גם שהמחיר שהציוויליזציה עומדת לגבות עבורה, יעלה מעל ומעבר למשוער.
ב-30 בנובמבר 2022 שוחרר לעולם ChatGPTופתח את מפעל ההתקדמות החדש, שגם פרויד לא יכול היה להעלותו על הדעת. קצב ההתקדמות הספקולטיבי של האינטליגנציה המלאכותית הוא כזה, שרוב התחזיות מצביעות עלכך שתוך עשור אחד כבר נחזה בישויות AI שיעלו על כישורי האדם בתחומים רבים, יחליפו אותו במערכות הייצור, הפיתוח, השירות והעבודה ויותירו מיליארדים בצל בריות סינתטיות חכמות, משכילות ומוכשרות יותר מהם. תחזיות דיסטופיות על אבטלה המונית,ערעור של מוסדות ההשכלה וההכשרה המקצועית, שינוי רדיקלי בכלכלה העולמית, שינוייסודי באורחות החיים ובניהול זמן, ובחינה מחודשת של היחס אל האמת, של יחסי אנוש ושליחסי אדם-מכונה, פוקדות את הרשת תדיר. "האם אנדרואידיםחולמים על כבשים חשמליות?"[2], כתב פיליפ ק. דיק: האם היום אנחנו קרובים יותר מאי פעם להשיב על השאלה?
בסיום חיבורו תהה פרויד באיזו מידה תצליח התפתחותם התרבותית של בני האדם להתגבר על שיבוש חיי-היחד שלהם מחמת יצר התוקפנות וההרס העצמי הטבועים בנפשם. בני האדם, גרס פרויד,שיעבדו בשיעור כזה את כוחות-הטבע לרצונם, שלא יתקשו להשמיד באמצעותם איש את רעהו,עד לאחרון בהם. הם יודעים זאת, הוא אמר, וידיעת הדבר הזה היא, במידה מרובה, גם מקור חרדתם של בני האדם, מקור אסונם ומקור רוח-האימה המפעמת אותם. רוח-האימה הזו נושבת היום בעולם ואין כמעט איש שמעורה בהתפתחויות הטכנולוגיות האמורות שלא חש בה. אלווין טופלר קרא לזה"הלם העתיד" [3], אלא שהעתיד כבר כאן. תשאלו את פרופ' יובל נוח הררי. לכל תקופה בהיסטוריה נתונה האי-נחת שלה ובכל תקופה היא זוכה לשם אחר. עד לא מזמן, לדוגמא, השם של אי הנחת בתרבות היה "משבר האקלים", קודם לכן "גלובליזציה" ולפני כן אולי "המלחמה הקרה" ו"פצצת האטום". הנה כי כן, דומה שהשם האקטואלי החדש של אי הנחת בתרבות הוא בינה מלאכותית – AI.
2. השלילה
באחת מהרצאותיו, מזכיר הפילוסוף הסלובני, סלבוי ז'יז'ק, בדיחה: אדם נכנס לבית קפה ומבקש קפה בלי שמנת. לאחר עיכוב קל, חוזר המלצר ואומר "אני מצטער אדוני, נגמרה לנו השמנת. האם תרצה לשתות קפה בלי חלב?". זה לא אותו דבר, טוען ז'יז'יק: קפה בלי שמנת או קפה בלי חלב הם לכאורה זהים אבל בה במידה מה שאתה לא מקבל הוא חלק מהזהות של מה שאתה כן מקבל [4]. כינון בוחן המציאות, כתב פרויד בחיבורו מ-1925 שנשא את הכותרת "השלילה" [5],תלוי בהכרה שאובייקטים שפעם הביאו סיפוק אבדו לבלי שוב אבל נותרים בלא-מודע כאובייקט אבוד. מעמדה של השלילה בלא-מודע הוא כזה, שעל אף הזהות שלהם במציאות, הרי שבלא-מודע קפה בלי חלב וקפה בלי שמנת הם אובייקטים מובחנים שונים. ביקשתי מהבוט שיסביר את הבדיחה לאור המחשבה הפרוידיאנית, והוא כתב הסבר מספק שכל אחד ואחת יכולים לקבל אם רק ישאלו אותו, אבל הסבר אינו מספיק. השאלה איננה האם ChatGPT מבין, השאלה היא אם עבורו, מה שאיננו יוכל להיות גם מה שישנו. השאלה היא אם הוא יחיה את זה, אם מה שיחסר לו יהיה חלק מהזהות של מה שהוא. השאלה היא האם הוא יצחק מהבדיחה. האם יהיה לה עליו אפקט של וויץ (Witz). איך בודקים את זה? אולי אי אפשר לבדוק את זה, אבל הבוטלא חסר דבר. הוא שלם ואין מתום בו. הוא מעולם לא איבד דבר. אין שום אובייקט אבוד בעולמו ולכן גם לעולם לא יחפש אחריו ולעולם לא ידמה למצוא אותו באישה שאותה ידמה לאהוב. לבוט אין לא-מודע. בוט לא נאלץ לוותר על דחף ולכן גם לא חש באי נחת בתרבות. ומהי בכלל תרבות הבוט? בוט לא חולם על כבשים חשמליות.
3. האלביתי
NotebookLM הוא כלי שהגיע לעולם ב-12 ביולי 2023 ומסוגל להבין סוגים שונים של תוכן, החל מקובצי PDF ועד סרטוני YouTube, ובין השאר גם מציע למשתמש לייצר פודקאסט שנשמע כמו שיחה בין שני מנחים: גבר ואישה. כשהם משוחחים בחופשיות גמורה שלכאורה גם נהנית מעצמה, תוך חילופי דברים שוקקים ומהירים, לעיתים גם לא בלי אווירה של הומור, משתפים ביניהם שני המנחים רעיונות ודעות, ומסבירים זה לזו וזו לזה את תוכנו של כל קובץ שהוזן לקרבי התוכנה. האזנתי להם: מאחורי הביטחון העצמי שבו הם מדברים אין חסך, אין נרקיסיזם, אין חוסר ביטחון ואין מועקה. לפני השידור לא הרגישו השניים האלה פרפרים בבטן. למעשה, לפני השידור כמו גם בשעתו, לא היו קיימים. לשניים האלה לעולם לא תהיה פליטת פה. אלה יצורים בלתי משוסעים ומול חוסר השיסוע שלהם, הופיעה וגאתה אצלי הרגשה מוזרה. בשנת 1919 פרסם זיגמונד פרויד את החיבור שנשא את השם"האלביתי" [6], בו תיאר את התחושה העולה באדם מול משהו שהוא בה במידה ובו-זמנית זר ומוכר, אינטימי ומנוכר. "אני יכול לספר הרפתקה", כתב פרויד בחיבורו, "ישבתי לבדי בתא של קרון השינה, כאשר מפאת טלטול עז מן הרגיל שלתנועת הרכבת נפתחה הדלת המוליכה לתא השירותים הצמוד ואדון מזדקן בחלוק שינה, מצנפת נסיעה לראשו, נכנס לתאי. הנחתי שבעוזבו את תא השירותים הממוקם בין שני התאים, שגה בכיוון והגיע בטעות לתאי. זינקתי ממקומי כדי להעמידו על טעותו, ולמרבה המבוכה התברר לי חיש מהר שהפולש לא היה אלא תמונת דיוקני שנשקפה במראה שבדלת". לכמה רגעים, היה לי הדיאלוג בין שני הבוטים בבחינת מראה שבדלת שבה השתקפה דמותם של גבר ואישה בשר ודם משוחחים. אבל בניגוד למפגשים הכושלים של נשים וגברים – תמיד כושלים, תמיד מוחמצים – המפגש בין שני הבוטים הוא מפגש מושלם. השניים האלה הם באמת שני חצאים של אותו השלם, בלי שארית, בלי אי-הבנה, בלי רווח, בלי צרימה, בלי הפער שמתדלק את התשוקה או את האכזבה. כשהשניים האלה מדברים זה עם זו, יש יחס מיני. זהו מפגש שנעדר מסתורין, ולכן בין השניים האלה לעולם לא יהיה מתח מיני, בין השניים האלה לעולם לא תהיה הפתעה, שום ידע חדש לא יצמח מהמפגש ביניהם, הם לעולם לא ירצו דבר משום שאין רצון כשדבר לא חסר, מן המפגש הזה לעולם לא תפציע אהבה.
1. ז.פרויד. תרבות בלא נחת [1930]. בתוך: כתבי זיגמונד פרויד, כרך חמישי, מסות נבחרות ד'. הוצאת דביר תל-אביב 1968.
2. פ.ק.דיק. האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? כתר הוצאה לאור 1968.
3. א.טופלר[1970]. הלם העתיד. הוצאת עם עובד.
4. https://www.youtube.com/watch?v=_WHdAKfcNnA
5. ז.פרויד. השלילה [1925]. בתוך: הלא מודע- מאמרים במטאפסיכולוגיה, מבחר כתבים יב'. הוצאת רסלינג 2023.
ז.פרויד. האלביתי [1919]. בתוך: האלביתי, מבחר כתבים ח.
